צילום: צילומסך
אני רוצה להתחיל בהבהרה קצרה. מטרת הפוסט אינה לעודד הורדות לא מורשות, אלא בדיוק ההפך: אני מעוניין להתחיל לחקור מדוע דרך שיתוף הקבצים הפופולרית ביותר בעולם לא תפסה בישראל ומדוע דווקא הדרכים הפחות טובות, פחות איכותיות והרבה פחות ידידותיות למשתמש הן המצליחות ביותר בתעשיית הפיראטיות הישראלית. הטריגר לפוסט הזה, יותר מכל, היתה כתבתו של הראל עילם בכלכליסט על גניבת הלייקים באתרי ההורדות הישראלית: עילם גילה כי כשמשתמשים מעוניינים להוריד למחשביהם או לצפות בתכנים לא מורשים הם נופלים קרבן להונאות קליקים בפייסבוק ומשמשים מסווה לפעילויות לא חוקיות (אחרות).
מהו ביטורנט?
אז בואו נתחיל, בקצרה, להסביר מהו למעשה ביטורנט? ביטורנט הוא פרוטוקול שריד לשיתוף קבצים אשר "מאפשר לאנשים רבים להוריד קובץ בלי להאט את קצב ההורדה של אנשים אחרים. דבר זה קורה על ידי כך שהמורידים עצמם משתפים את החלקים שהם הורידו עם שאר המורידים, במקום שכולם יורידו את הקובץ משרת אחד אשר רוחב הפס שלו מוגבל. בדרך זו, לא רק שהמשתמש משתמש ברוחב פס, אלא הוא גם תורם רוחב פס בחזרה לשאר המשתמשים". השימוש בביטורנט הוא פופולרי להחריד בארצות ניכר, וב-2009 החזיק בין 27% ל55% מכלל תעבורת האינטרנט. כיום, כאשר שירותים חוקיים לצפיה בתכנים זוכים לעדנה, ו-20% מתעבורת הרשת עוברת לשירותים לצפיה חוקית בסרטים, לעיתים על חשבון ההורדות הלא-מורשות. ביטורנט הפך לשם דבר בתחום ההורדות הלא-מורשות מצד אחד, ומצד שני אפשר את השרידות הרבה שלמרות נסיונות אינסופיים מצד תעשיות הסרטים והמוסיקה, האתרים הגדולים לא נפגעו.
הסיבה לכך היא בעיקר טכנולוגית: פרוטוקול ביטורנט דורש מספר רכיבים על מנת להוריד את הקובץ. הראשון הוא קובץ .torrent, שהוא לא יותר מאשר מפתח שמאפשר לזהות את הקבצים; קובץ זה לא שונה בהרבה מה-hash של קבצים בשירות Dropbox שאפשר את ההורדה הלא חוקית באמצעות השירות. לאחר שהמשתמש מוריד למחשבו את קובץ ה-torrent הוא צריך לדבר עם אחד משרתי הטורנט (טראקרים) אשר מודיעים למשתמש הקצה באלו מחשבים הוא יוכל למצוא את הקובץ. לכן, מנוע החיפוש שמאפשר את איתור קבצי ה-torrent עדיין אינו מאפשר, בהכרח, הפרת זכויות יוצרים אלא הרבה יותר קרוב לאינדקס: הוא יודע להצביע היכן נמצאים קבצים בלתי מורשים, אך אינו מאחסן אותם: הוא רק יודע לומר למשתמש "אם תתקל בקובץ הזה, תדע שהוא קובץ בשם X, שרק טראקר בשם Y יכול לומר לך מי עוד מחזיק בקבצים".
היתרון המשמעותי בשימוש בביטורנט הוא המבחר והאיכות בדרך כלל. בגלל היכולת של הנחיל של משתפי הקבצים לתת לצרכנים מהירויות גבוהות יותר ככל שיותר משתמשים משתפים קבצים, ניתן להגיע (בקבצים פופולריים) למהירויות שלא שונות בהרבה מרוחב הפס של המשתמש. כמו כן, איכות הקבצים שבדרך כלל נמצאת קרובה ככל האפשר למקור, ולא קשה למצוא גרסאות באיכות HD או Blue Ray של סרטים שיצאו לאחרונה. אלא, שכל זה נכון לתכנים לא-מורשים בלעז בלבד. דומה שהאינטרנט הציוני החליט לו להמנע משיתוף, ודווקא תחום ההורדות הלא-מורשות הפך להיות תחום שמבוסס על נקודות שרידות מעטות.
הישראלים מאמצים את הצפייה הישירה
צילום: flickr, cc-by, SobControllers
בישראל צמחה לה קהילה שמבוססת דווקא על התחום הפחות שריד: צפיה ישירה והורדה ישירה, ולאו דווקא על הורדות Peer-to-Peer. הדבר מוזר בין היתר כיוון שבצורה בה מדובר בצפיה או הורדה ישירה מספיקה נקודת כשל אחת (כלומר, הסרה של הקובץ מהשרת המארח) על מנת להסיר את הקובץ ולמנוע מהמשתמשים לקבל גישה לעותק הלא מורשה. מעבר לכך, המתודות של צפיה ישירה, לפחות, מציגה קבצים באיכויות שאינן דומות לאיכויות HD (ולעיתים אפילו לא קרובות ל-DVD). מעבר לכך, גם באתרים הזרים לא ממש ניתן למצוא את הקבצים הישראלים, כך שהישראלים גם לא משחקים במגרש הבינלאומי. כך, לדוגמא, בעוד שניתן בקלות רבה למצוא פרקים של הסדרה 'הבורר' לצפיה ישירה (בצורה אירונית, באתר בשם 'טורנט ישראל', שכלל לא מכיל קישורים לטורנטים), חיפוש באתר הפופולרי ThePirateBay לא העלה מעבר לשני קבצים, שזהותם לא ברורה, והם נעדרים יכולת להורדה.
ניסיתי למצוא אתר טורנטים ישראלי, וכל שמצאתי הוא את DownRev.net, קהילה סגורה שלא מאפשרת חיפוש ללא אישור מנהליה. מנגד, חיפוש אתרים לצפיה ישירה יניב עשרות תוצאות רלוונטיות וגם לא קשה למצוא פרקים להורדה באמצעות אתרי הורדות פופולריים. אולי ההוכחה שישראלים לא מפחדים מאתרים באנגלית, ואם היו רוצים להשתמש בטורנטים ניתן לראות מהדוגמא כאן: את הפרקים של סדרת הטלויזיה עספור החליטו משתפי הקבצים לשתף באתר Megaupload הלועזי. כלומר, כשהם רוצים הם יכולים.
אז מדוע הישראלים לא טורחים להשתמש בשירותי שיתוף קבצים מבוססי P2P, או ליתר דיוק Bittorrent? (ניתן עוד למצוא כמה שרידים להורדות של פרוטוקול eMule הישן). אם נחזור למחקר שערכתי עם דר' נמרוד קוזלובסקי, נתי דוידי ואוריה ירקוני בנוגע לשימוש הוגן בישראל ומוטיבציות ליצירת וצריכת תוכן אז נזכור כי ישנן שלוש מוטיבציות להעתקת קבצים, ושלושתן שקולות: (1) איכות הקובץ; (2) זמינותו ו(3) המחיר שלו. דומה שההורדות הישירות, אמנם ממעגליות שוטה, מנצחות בשניים מתוך שלושת הקריטריונים ולכן מבטלות את היכולת לקיומו של שוק הורדות לא מורשות איכותי באמצעות פרוטוקול ביטורנט. ההורדות הישירות והצפיות הישירות מספקות את הקריטריונים של מחיר וזמינות, מה שגורם לצרכנים להתעלם מהאיכות.
אגב, ולמרות העדרו של אתר טורנטים ישראלי, החיפוש אחר קבצי טורנט על ידי ישראלים אינו בלתי-פופולרי בעליל אלא מאוד נפוץ. ניתן לראות באמצעות Google Trends כי, נכון להיום, החיפושים אחר "צפיה ישירה" ו"Torrent" כמעט שקולים וכי אתרי הורדה ישירה כמו הורדוט.נט פופולריים יותר מאתר The Pirate Bay בישראל, אך לא בסדרי גודל משמעותיים. כלומר, ישנם ישראלים רבים שמשתמשים בטורנטים, אך אין לא אתרים ישראלים לשיתוף קבצים ואין קבצים ישראלים רבים באתרי הטורנטים. ואכן, מטרת הפוסט הזה אינה לעודד יצירת תוכן לא חוקי, אלא לחקור את התופעה; לבחון מדוע דווקא ספקיות האינטרנט בוחרות להתערב בשיתוף קבצים כאשר הישראלים הפשוטים, שמעוניינים לצרוך תוכן חלופי, יכולים לעשות זאת באמצעות אתרי הצפיה הישירה ועושים זאת בצורה משמעותית יותר מאשר שיתוף הקבצים.
צילום: צילומסך
אולי זה כי ישראלים לא מאמצים טכנולוגיות, אולי זה כי ישראלים לא אוהבים לצאת פרייארים או כי הם רוצים להיות מיוחדים, אבל בסופו של דבר, הרשת הישראלית דווקא אמורה להיות בנויה הרבה יותר טוב לביטורנט: הניתוק הגיאוגרפי שלה וקצבי ההעלאה המוגבלים מחוץ לישראל היו צריכים להביא לכך שרשת פנימית תאפשר שיתוף קבצים אמיתי ומהיר יותר, ולהביא לכך שהתכנים האיכותיים ישמרו. כרגע, כל עוד מדובר בפרויקט תיעוד של מספר מצומצם של בעלי חשבונות, הרי שלא דרוש יותר מעורך דין אחד על מנת לטפל בכל התכנים (אמנם יקח זמן רב) ולהסירם. לכן עולה השאלה: מתי הישראלים יקחו את עצמם בידים וישתפו קבצים?